למידע מורחב בנושא של טיול לברזיל וארגנטינה אחרי צבא ותיירות מומלץ לבדוק כאן: beteisrael.co.il

תיאור חי של טיול הרפתקני לברזיל וארגנטינה שערך איש צבא לשעבר. פוסט זה בבלוג לוכד את המהות של דרום אמריקה, התרבות התוססת שלה, הנופים עוצרי הנשימה והאנשים החמים, משמשים כמסע טרנספורמטיבי של גילוי עצמי והשתקפות החיים שלאחר הצבא.

"לחבק את מקצבי הסמבה: תחנה ראשונה, ריו דה ז'נרו"

כשיצאתי למסע שלי לברזיל וארגנטינה לאחר סיום השירות הצבאי, התמלאתי תערובת של התרגשות וציפייה. התחנה הראשונה שלי הייתה העיר התוססת ריו דה ז'נרו, שם נשביתי מיד בקצב ובאנרגיה שחדרו בכל פינה.

העיר המופלאה, כפי שידועה שם ריו, עמדה בשמה עם החופים המדהימים, ציוני הדרך האיקוניים והאווירה התוססת שלה. כשהלכתי היישר לחוף קופקבנה, לא יכולתי שלא להרגיש את החול החם מתחת לרגלי ואת רוח האוקיינוס הקרירה מתנפנפת על פניי. החוף היה גדוש בפעילות, עם מקומיים ותיירים כאחד ספגו את השמש, שיחקו כדורעף חופים ולגמו קאיפירינה.

חקרתי את העיר עוד יותר, עשיתי את דרכי אל פסל ישו הגואל האיקוני, הניצב גבוה על ראש הר קורקובדו. הנוף הפנורמי של ריו מנקודת התצפית הזו היה פשוט עוצר נשימה, והציע הצצה לשכונות רחבות הידיים של העיר, היערות השופעים וקו החוף הנוצץ. זו הייתה חוויה משפילה, שהזכירה לי את המרחב העצום והיופי של העולם שמעבר לצריפים הצבאיים.

ריו דה ז'נרו מפורסמת גם בזכות חיי הלילה התוססים שלה, והתעמקתי בשקיקה בסצנת הסמבה הפועמת של העיר. מצאתי את עצמי שקוע במקצבים ובתנועות הריקוד המדבקות כשהצטרפתי למקומיים ולחברים למטיילים במועדוני סמבה תוססים. הצבעים התוססים, המוזיקה הנלהבת והריקודים האנרגטיים יצרו אווירה של שמחה וחגיגה צרופה. זה היה ניגוד מוחלט לחיים הממושמעים והמשורדים שחוויתי בצבא, והתענגתי על החופש להשתחרר ולאמץ את רוח העיר.

פנורמה מדהימה של ריו דה ז'ניירו עם פסל ישו הגואל האיקוני ברקע.

"האם היופי של מפלי האיגואסו מסמל דמעות של חייל?"

כשעמדתי ביראת כבוד מול מפלי האיגואסו המרהיבים, לא יכולתי שלא להרהר אם היופי עוצר הנשימה של פלא הטבע הזה מסמל את הדמעות שהשילו חיילים. הכוח והכוח העצום של המפלים השוצפים כמו משקפים את הרגשות והמאבקים שחיילים סובלים במהלך שירותם. כשהבטתי במים שצוללים מטה בשאגות רועמות, לא יכולתי שלא לחוש תחושה של יראה ועצב כאחד.

מפלי האיגואסו, הממוקמים על הגבול בין ברזיל לארגנטינה, הם עדות לכוחו הגולמי של הטבע. המראה של המים הנופלים מטה בהפגנה מרהיבה של כוח וחן השאיר אותי פעור פה. זה היה כאילו כל טיפת מים מייצגת את הדמעות שהשילו חיילים, נושאים בשקט את כאבם והקרבתם.

נראה היה שמסעו הסוער של חייל, פיזית ורגשית, מצא תהודה במים הסוערים של מפלי איגואסו. השטף המתמיד של המים המתנפצים על הסלעים שיקף את האתגרים שניצבו בפני החיילים בתפקידם, בעוד הערפל העולה מהמפלים יצר אווירה ערכית, המזכירה את ערפל המלחמה.

עם זאת, בין ההשתקפויות הקודרות, הייתה גם תחושה של תקווה וחוסן במפלי האיגואסו. הקשתות שהופיעו בספריי הערפילי העניקו זיק של אור ויופי, והזכירו לי שגם בזמנים האפלים ביותר, תמיד יש קרן של תקווה. זו הייתה תזכורת לכך שבדיוק כמו המים שממשיכים לזרום, גם החיילים חייבים למצוא את הכוח להמשיך להתקדם, גם מול מצוקה.

"טנגו בבואנוס איירס: ריקוד של תשוקה ושחרור"

נכנסתי לרחובות התוססים של בואנוס איירס, נשביתי מיד בפיתוי המפתה של הטנגו. העיר פעמה באנרגיה כאשר רקדנים נעו בהרמוניה מושלמת, גופם נשזר בריקוד שכאילו דיבר על תשוקה ושחרור. טנגו, הריקוד האייקוני של ארגנטינה, הוא יותר מסתם סדרה של צעדים – הוא ביטוי תרבותי המגלם את רוח העם.

כשהמוזיקה מילאה את האוויר, זוגות חיבקו זה את זה בעוצמה ובחן, תנועותיהם מספרות סיפורי אהבה, שברון לב וגעגועים. החושניות של הטנגו הייתה מורגשת, כשהרקדנים נעו בסנכרון, גופם מחובר בצורה שמתעלה על מילים. זה היה ריקוד שאפשר לאנשים לבטא את רצונותיהם ורגשותיהם העמוקים ביותר, צורה של ביטוי עצמי שהביא לתחושת חופש ושחרור.

בלב בואנוס איירס, העיר שהולידה את הטנגו, שקעתי בעולמו של הריקוד הנלהב הזה. השתתפתי במילונגות, אולמות לריקוד טנגו מסורתיים, שבהם התאספו רקדנים מכל הגילאים והרקעים כדי לחלוק את אהבתם לצורת האמנות. האווירה הייתה חשמלית, עם צליל המוזיקה ועבודת הרגליים הקצבית מילאו את החדר.

טנגו לא היה רק ריקוד, אלא דרך חיים בבואנוס איירס. הוא ייצג את החוסן והרוח של העם הארגנטינאי, שהתמודד עם חלק משלו באתגרים ובקשיים. הריקוד איפשר להם לברוח לרגע מההתמודדויות היומיומיות שלהם ולמצוא נחמה בחיבוק של בן זוגם.

צילום אינטימי של זוג שנשזר בלהט בריקוד טנגו במילונגה המסורתית של בואנוס איירס.

"המדבר הפטגוני: מראה לנשמה?"

הנופים המחוספסים והבלתי מאולפים של פטגוניה קורצים להרפתקנים מרחבי העולם, ומציעים הזדמנות ייחודית להתחבר לטבע בצורתו הטהורה ביותר. כשיצאתי לתוך השממה העצומה הזו, לא יכולתי שלא לחוש תחושה של יראה והתבוננות פנימית. נראה היה שההרים המתנשאים, הקרחונים הקפואים והמישורים רחבי הידיים משקפים את העומק והמורכבות של נפש האדם.

בפטגוניה, שבה היסודות שולטים, מצאתי את עצמי מתמודד עם הכוח הגולמי והיופי של הטבע. הרוחות יללו ללא הרף, כאילו לוחשות סודות של היקום. הפסגות המשוננות של הרי האנדים עמדו גבוהות, והזכירו לי את הכוח והחוסן שבתוכם. מרחבי הנוף שיקפו את מרחבי הרוח האנושית, המסוגלת לחקר וגילוי אינסופיים.

כשטיילתי ביערות הבתוליים וחציתי נהרות צלולים, לא יכולתי שלא לחוש תחושה עמוקה של חיבור לעולם שסביבי. הפשטות של החיים במדבר הסירה את הסחות הדעת של החברה המודרנית, ואיפשרה לי להיות נוכח באמת ברגע. בבדידות, מוקף ביופי הבלתי נגוע של פטגוניה, מצאתי נחמה ותחושת מטרה מחודשת.

פטגוניה היא מקום של אקסטרים, שבו אפשר לחוות את חומרת החורף ואת עדינות האביב באותו יום. הצירוף הקבוע הזה הזכיר לי את הדואליות של החוויה האנושית – השיאים והשפל, האור והחושך. הטבע הבלתי צפוי של השממה שיקף את חוסר החיזוי של החיים, דחף אותי לאמץ את הלא נודע ולמצוא יופי בכאוס.

טיול לברזיל וארגנטינה אחרי הצבא:

מקום	חודש ביקר	עלות (ILS)	עיקרי הדברים
ברזיל	אוגוסט	2750	קרנבל בריו דה ז'נרו
ארגנטינה	ספטמבר	2040	טיול בפטגוניה
ברזיל	אוקטובר	1860	לחקור את סלבדור
ארגנטינה	נובמבר	1490	ריקוד טנגו בבואנוס איירס

המסע דרך ברזיל וארגנטינה, לאחר צבא, התגלה כחוויה מאיר עיניים ומשחררת. זה היה מסע שלימד שיעורי חיים, פתח נקודות מבט חדשות והציע הזדמנות לאמץ תרבויות ונופים חדשים. דרום אמריקה, עם החיים התוססים והטבע השלו שלה, שימשה מקום ריפוי וגילוי עצמי מושלם לחיים שאחרי הצבא.